top of page

אפילו המצב הביטחוני יותר רגוע (בין פיגוע לפיגוע), אולי זו תחושה של השקט לפני הסערה

מכתב שכתבה דינה לאירנה וביתה ויקי שעלו מברית המועצות לקרית ארבע ומשפחת הורביץ ליוו אותם וסייעו


בהתאקלמותם בארץ. אירנה, פסנתרנית מאוד מוכשרת, החליטה כעבור מספר שנים לעבור לארצות הברית וללמוד ולהתפתח שם.


בס״ד

יום ירושלים


שלום אירנה! שלום ויקי! שלום יעקב!

כל כך הרבה זמן לא כתבתי- אני יודעת שאתם בוודאי כועסים ובצדק, באמת במכתבים אני מאוד חלשה כי תמיד יש משהו לעשות ובשבילי לשבת לכתוב מכתב אישי כל כך, נחשב אצלי כ״לוקסוס״.


ואולי אבדוק מבחנים? ואולי אלמד? ואולי אכין שיעור? או אנקה את המטבח. והכביסה מחכה והבית מחכה לשטיפה. הבנות צריכות עזרה בשיעורים, או אולי אתקשר לאמא? וכך עובר הזמן דחוס ונדחף ואת יודעת, אירנה, כמה יש לכתוב:


על החתונה של בת שבע (נפלאה! חווייה – אשלח תמונות). אמא שלי הייתה חולה ופעמיים אושפזה ועברה טיפולים – היא כבר מרגישה יותר טוב.


על צבי שהתגייס לצה״ל ליחידה מובחרת מאוד (צנחנים), אך לא הסתדר שם כל כך טוב והצליח (כדרכו תמיד, כנראה) להימלט משם ולהיכנס ליחידה פחות קרבית ויותר קרובה לבית.


על נחמה שמתפתחת ונהיית בחורה של ממש – עם דעותיה, רצונותיה, הראייה המיוחדת שלה, והיא בזמן האחרון ממש ממש מתקדמת בפסנתר – פתאום זה חשוב לה והיא הרי די מוכשרת.


או אולי אספר על שולמית המתוקה שאני צריכה שאני צריכה להזכיר לעצמי כל הזמן שהיא לא ״קטנה״. מתוקה ועדינה.


או אולי אכתוב על עצמי – אבל פה אני באמת נאלמת דום. מה לספר? הרי כל כך עברתי בשנה הזאת!


ועכשיו אוסיף לכם עוד בשורה: בסתיו נהיה, אני ואלי, לסבא וסבתא!! אפשר להאמין?!?!


בת שבע הרזה משמינה והולכת. בהתחלה היא הרגישה באמת רע מאוד מאוד, אבל עכשיו כבר הוטב לה והיא די מצליחה לשלב לימודים באוניברסיטה (פיזיקה ומחשבים) יחד עם חיי אישה ורעיה.


ובתוך כל זה אלי כמובן היה חולה כל החורף (גרון, קצת ריאות, קצת וירוס וכו׳) וגם לי היה שפעת שהסתבך לדלקת ריאות, אך ברוך השם, התגברנו על הכל. אנחנו באמת מרגישים בסדר עכשיו ומתפקדים ועובדים קשה.


גם הקריה לא השתנתה. כעת זו תקופת הפריחה והיא די יפה. אפילו המצב הביטחוני יותר רגוע (בין פיגוע לפיגוע), אולי זו תחושה של השקט לפני הסערה, אבל אין לי כוח או חשק לכתוב על פוליטיקה!


כולם מרגישים טובכרגיל ומוסרים ד״ש חם חם חם ותמיד שואלים אותי מה אני יודעת עליכם ועל ויקי.


היום יום ירושלים ואני יושבת בבית קפה חמוד במרכז העיר. בעוד רבע שעה עלי להיות בכיכר – שם ייערך כנס אולפנות, ושם אפגוש את כל בנות האולפנא. לאחר הטכס, נצעד כולנו בדגלנו לכותל ובלילה חזרה לקריה. חום אימים בחוץ! ופה מיזוג אוויר וקפה טוב.


את אבא שלך אני רואה די הרבה ואלי פוגש אותו כל בוקר בבריכה. הוא עדיין מתמיד לרוץ בל בוקר ולשחות ונראה די מרוצה מחייו החדשים עם זינה. זה היה צעד נחמד וטבעי ואני מקווה שזה טוב לשניהם.


יצחק עמרני במיוחד היה פעיל לסדר את הקשר שנוצר ב״כשרות״ עם רב וחופה ואבא שלך היה כל כך מרוצה!!


הוא הזמין כמה ידידים אליהם לארוחה בשביל לחגוג את הנישואין – ובאמת, קצת הזכיר לי את בת שבע ויהודה בהתרגשות שלהם... חמודים!


אבא שלך הראה לי מאמר ותמונה, מִן העיתונות שם, המספר על הופעות שלך באוניברסיטה. אני מאוד מסוקרנת לשמוע אם ואיך את מתקדמת שם בלימודים ובהופעותייך. את מופיע הרבה? את מלמדת? כבר יש לך קשרים? את מסודרת ומרוצה?


וגם על ויקי כל כך חשוב לי לשמוע. אנחנו ממש ממש מתגעגעים אליה (וגם אלייך – אך היא היתה חלק מִן המשפחה בשבתות וחגים)! וכל שבת אנו שואלים את עצמנו איפה ויקי עכשיו? מה היא עושה? יש לה חברות טובות? האם היא מצליחה בלימודים? (שמענו שמאוד!)? יש לה משחקים? בובות?


ויקי – תכתבי לנו עוד מכתב! אני מבטיחה לענות יותר מהר!


ואולי הייתי צריכה לכתוב את המכתב הזה באנגלית? אתם בודאי מדברים אנגלית שוטפת ואולי שכחתם קצת את העברית?


תספרי לי הכל.

אשלח יחד עם המכתב תמונות מִן החתונה ומסמכים שלך, אירנה.


אסגור עכשיו כי עלי לחפש את האולפנא.


להתראות!


חג שבועות שמח!


באהבה


דינה ואלי וכולם










bottom of page