top of page

אנחנו יושבים פה בירושלים, והם באמת יושבים שם בוושינגטון, אבל הוא יושב במרומים ישלח חסדו עלינו

קולות ״צורמים״ מן האולפנא מתפרצים לתוך המנגינה הרגועה והנינוחה של החופשה... אבל אל דאגה! - אני לא שולחת לכם עבודות חופש ולא חומר הכנה לקראת הלימודים. עם כל הכבוד והחשיבות ללימודים הפורמליים, בימים קשים כאלה חשיבותם מתגמדת בעיני.


הימים ימים עצובים וקודרים - ימי ״בין המיצרים״ ממש היום יום צום שבעה עשר בתמוז. גם האירועים - הקרובים והרחוקים - מתרחשים משום מה בזמן האחרון בקצב מסחרר: שלשום התקיימו הבחירות פה בקריה, ראש ממשלתנו נמצא שם, והשמועות הזוועתיות, המפות המתפרסמות, הפרשנויות השונות. כל זה יחד מעורר בי הרבה מחשבות ותחושות - רכבת הרים אמוציונלית!

חלק ממחשבותי חשתי צורך להתחלק אתכם...


אתמול, ערב י״ז בתמוז, יצא כל צוות המורים של האולפנא לסיור בירושלים. דמיינו לעצמכם, ישבנו כל הקבוצה מול הנופים המרהיבים כל כך, השעה שעת דמדומים והכל נשטף בצבע וורוד סגלגל. אני לרגע חשבתי לעצמי ׳יא אללה!! אנחנו יושבים כאן במקום הכי ״כאן״ בעולם, והם יושבים להם שם בוושינגטון ומי יודע באיזה סכינים הם ״שוחטים״ את ירושלים, קורעים אותה לגזרים׳.


חשבתי שאשתגע ממש, ואז נזכרתי בדברים שלמדנו השנה. זוכרות את יוסף הנמכר למצרים, יהודה ה״מסתבך״ עם תמר, יעקב הבוכה על בנו שנטרף?


נזכרתי במדרש ״שבטים היו עוסקים במכירתו של יוסף, ויעקב היה עסוק בשקו ותעניתו, ויהודה עוסק לקחת אשה, ו.. הקב״ה בורא אורו של משיח״!


ושוב אמרתי לעצמי ׳טוב, אנחנו יושבים פה בירושלים, והם באמת יושבים שם בוושינגטון, אבל הוא יושב במרומים ישלח חסדו עלינו, ויעננו ויחננו. אמן!׳


מה שלומכן? אני מקווה שאתן נהנות מן החופש ומנצלות אותו למנוחה שכה הייתן (היינו) זקוקות לה. אני מקווה גם שמנוחה זו לא רק בטלה היא - אלא ״ממוסגרת״ בתפילה יומית, עשייה פוריה, טיולים, ביקורים, ואולי אפילו לימוד קצר וקבוע - בבחינת ״קביעת עתים לתורה״.


אני עסוקה מאד הקיץ בכתיבת התיזה שלי (זה לא נגמר !!), בלהתגעגע לנחמה (היא עובדת קשה ומרוצה, ב״ה), ובסתם להסתלבט (ככה כותבים?).


היה לי כיף ״ לדבר ״ אתכם. תמשיכו לנפש בטוב. תרגישו בנוח ליצור איתי קשר בכל עת (אשחרר לכל דבר!) ואם מי מכן רוצה ליזום מפגש כיתתי - תבוא עליה הברכה!


להתראות,


דינה




ความคิดเห็น


bottom of page