תשעה באב

אני רגיל בכל שנה בערב תשעה באב להזכיר את הסיפור המפורסם על נפוליאון שהתהלך בליל תשעה באב ברחובות פריז ושמע כל נהי בוקע מתוך אחד מבתי הכנסת בעיר. הוא נכנס וראה מחזה מאוד מוזר שהקהילה כולה ישובה על הרצפה עם נרות בחושך, בוכים, מתייפחים ואומרים קינות.


נפוליאון שואל אחד בקהל: ״מי נפטר? איזה אבלות מובילה לרגשות כאלה עזים?״ אמרו לו ״אף אחד לא נפטר, לא הפרנס, לא הרב ולא המנהיג, אלא שנחרב עלינו עולמינו, נחרב בית מקדשנו״.


הדבר עורר את פליאתו של הקיסר כי הוא לא שמע על זה. הוא היה כרגיל מעודכן בחדשות והוא בדרך כלל גם חולל אותם. אמרו לו ״זה לא עכשיו קרה, אלא לפני כ 1,800 שנה״.


נפוליאון אז אמר שעם כזה, עם זיכרון לאומי שמסוגל לחיות ולחוות בכזו עוצמה חיונית את הזיכרון הזה, זה סימן של אומה גדולה. עם חשוב שבוודאי גם בעתיד יראה את נפלאותיו.


השנה הייתי בזמן האחרון בפריז (נסענו לשם לסעוד את אביו, סבא משה, שעבר שם ניתוח בגב) דרכתי ברחובות שנפוליאון צעד. חשבתי לעצמי, אולי אפשר להזמין אותו לביקור ממלכתי בארץ ישראל של היום, שיבוא ויסייר, יקשיב לרדיו ולטלוויזיה, יתעכב במה שנעשה.


מה היה אומר נפוליאון על עם ישראל של היום אני לא יודע, אבל אני יכול להגיד בוודאות, ממקורות ראשוניים, מה היו אומרים הצאצאים הרוחניים שלו, מה יש להם להגיד על עם ישראל ועל מדינת ישראל של היום. בהרבה מקומות בעולם, עם ישראל של היום זה עם בזוי ושפל מאוד, עם שמעורר המון לגלוג ותיעוב.


עם שיורקים עליו, שיורים בו, שרוצחים את אזרחיו והוא לא מגן על עצמו! באירופה, אגב, לא שמעו את הסיסמאות ש״איפוק זה כח״, ״הבלגה זה עוצמה״ הם לא שמעו שלתת את הלחי השנייה ולזחול על ארבע לפני שועי עולם זה סימן של חוסן לאומי. הם לא שמעו שעם שמחליש את האהבה ה