צחקנו על זה שהוא באמת שחקן, אמנם לא מול קהל בתיאטרון, אבל כמלמד בחיידר עקדת יצחק קמה לתחיה

כשלמדנו יחד בחברותא, אלי סיפר לי מידי פעם את קורות חייו. היו לנו דברים משותפים, שנינו עזבנו את המשפחה באמריקה בגיל צעיר ולאחר גלגולים הגענו לישיבה עם הרבה מטען אחר במזוודות שלנו. אלי סיפר לי שהוא למד תיאטרון ורצה להתפתח כשחקן. צחקנו על זה שהוא באמת שחקן, אמנם לא מול קהל בתיאטרון, אבל כמלמד בחיידר היה לו קהל והוא באמת המחיש להם את התורה.

ישבתי פעם בכיתה של הרב אלי בתלמוד תורה מורשה וצפיתי איך הוא מלמד ילדי כיתה א׳. הילדים, שחלקם קראו לו ׳אבא׳, ישבו מרותקים, מעולם לא שמעתי את עקידת יצחק כמו בצורה שהרב אלי לימד, הדברים היו כל כך ברורים ובהירים בצורה כזאת שזה קם לתחיה.

באחד מהביקורים שלנו אצלם בקרית ארבע, הגענו אליהם בפסח וראינו על השולחן עציץ עם ענף שבור ויבש. שאלתי את אלי ״מה זה?״ ואלי הסביר שהוא דאג כמה שבועות לפני פסח לשבור ענף כדי שיתייבש בכוונה, זאת כדי ללמד שיש פה צמח עם שורשים עמוקים מאוד, שלא רואים, וגזע שיוצאים ממנו ענפים רבים, הם יכולים לצאת כל עוד שהם קשורים לגזע, למקור, לשורש, אבל אם הוא מתנתק מהשורש אז הוא מתייבש.

זה להראות בדמיון יסוד פשוט שהבן הרשע מההגדה של פסח, כיון שהוציא את עצמו מהכלל כפר בעיקר.

בתקופת מגוריהם של אלי ודינה במבשרת הגעתי אליהם עם אשתי, אז ארוסתי. בזמן שדינה טיפלה בילדים, בת שבע וצבי, הרב אלי הסביר לי את כל ספר שופטים במשך כשעה. במשפגש איתו גם מה שחשבתי שאני יודע, הוא הבהיר לי כל כך.

היו תקופות שהרב אלי היה, כאיזשהו מפלט מסיבוכי החיים, סיבוכים של סוגיות רוחניות עמוקות, יורד לקרקע המציאות ופונה להתכנס ולעסוק בעבודות נגרות שהוא אהב. כשהוא היה מסיים לבנות את הרהיט שהוא בנה במקצועיות רבה ומדויקת הוא היה מגיע להבשלה נפשית בבירור שלו לאן הוא ממשיך.

הענווה הייתה שייכת לשניהם, אבל אני רוצה לספר גם משהו על דינה. בחג הסוכות, כמה חודשים לפני הרצח, בתקופה של פיגועים, נפגשנו בקרית משה בירושלים, דינה סיפרה על כל השמחות שהיו להם בדיוק באותו זמן, נחמה ילדה, צבי התארס, ודינה אמרה שלא נעים לה שהיא זוכה בשמחה כזאת בזמן שאנשים אחרים נמצאים באבל.

הרב אלי הפציר בי כמה פעמים לשקם את היחסים עם אבי, הוא סיפר על התהליך הטוב שהוא עבר עם הוריו, בחזרה שלו להתקשר אתם.

לא כל אחד זוכה שיהיה לו חבר שמבין אותו לגמרי, אלי היה האדם היחיד, חוץ מאשתי, שהבין אותי בכל החולשות שלי ועד השאיפות הרוחניות. הוא כל הזמן היה בוחן את עצמו לפי השאיפות הרוחניות שלו. הוא חסר לי וזה שאני לא יכול לדבר איתו, זה כאב גדול.

הרב דוד בן מאיר