הקרובים שלי מהקיבוץ היו אצלי בפסח שחל בשבת. עשינו את ליל הסדר עד שלוש, ארבע לפנות בוקר, אחר כך סעודה שנייה ושלישית. כל הזמן נמצאנו ביחד, הם היו מאוד קשובים ושאלו שאלות.
בסעודה השלישית, ככה בסוף היום אחרי 24 שעות אינטנסיביות, הקרוב שואל אותי ״תגיד, כל החג אנחנו מדברים על בית המקדש וקורבנות, תגיד זה רציני?״
אמרתי ״כן. בית המקדש, ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים״
״ומה עם הר הבית ומסגד עומאר (כיפת הסלע) ?״ הוא שאל
השבתי לקרוב ״לא יודע בדיוק, אבל אני יודע דבר אחד, זה לא יהיה עם מלחמות״.
הקראתי לו שזה יהיה עם ערך של שלמות כל כך גדולה בעם ישראל שהגויים יכירו בערך הזה וירוצו לסייע לבנות את בית המקדש, כי הם יודעים ששם דווקא יהיה אור כזה שירומם אותם לבקש את דעת ה׳״
הקרוב הקשיב ונרגע קצת שאנחנו לא הולכים לעשות מלחמה עכשיו על הר הבית, ואז הוא אומר לי ״אבל התרבות הישראלית תצטרך להתפתח הרבה מאוד עד אז״
השבתי לו ״בעניין הזה אנחנו תמימי דעים״.
הרב אלי הורביץ
Comments