(2 מכתבים שכתבה דבי לקרוביה)
לחיה וג׳מס שלום וברכה!!
כיוון שכל כך קשה להשיג קשר טלפוני אני כותבת, רציתי להודות לכם מאוד מאוד על חבילת הפסח ששלחתם לנו. נהנינו מהכל ובמיוחד מכל החוויה ללכת לדואר עם הילדים ולהוציא את החבילה, וכל הדרך עד לבית לדבר ולנחש מה יש בפנים, והשיא - לפתוח את החבילה, לגזור את החוטים, לקרוע את הנייר – איזה כיף היה להם. ועוד מהתוכן – הגזמתם הפעם עם כל המתנות, אז באמת תודה רבה רבה!!
כרגע אני קצת עצבנית, אני כותבת ומחכה בתור לראות את הרופא נשים. ביקור שגרתי, אבל כמו שיש לאנשים לפעמים פוביות מסויימות מגובה, או מעלית וכו׳, לי יש פוביה מרופאים. אני רועדת מפחד לא מבוסס, אבל מבחוץ מנסה להראות נורמלית. רק לכם אני מגלה...
חוץ מזה אצלנו הכל בסדר. לבת שבע ונחמה היה חצבת לפני פסח, אבל ב״ה עבר. לבת שבע היה קצת קשה – דבר תמוהה כי היא קיבלה חיסון – אבל עכשיו בסדר גמור.
ועוד חדשות מרעישות: נפלו לה, לבת-שבע, 2 שיניים, סוף סוף! היא כבר כמעט בת-שמונה והתחלנו לדאוג שתישאר עם שיני חלב!!
איך עבר עליכם החג? ומה שלום כל המשפחה (המתרחבת).
אצלנו הכל בסדר. יוסף (יוסף שניידר – יאסול, הוא קרוב משפחתה של דינה שנותר שריד יחיד מכל משפחתו, כולל אשתו וילדיו שנספו בשואה והוא יצא לאמריקה לפני שנסגרו השערים) מבקר כאן לעיתים קרובות. הוא עקרונית מרגיש בסדר, אבל מאז שחזר מחו״ל, הוא חש בדידות ודיכאון, אני חושבת מחוסר ודאות לגבי תכניות העתיד שלו.
יוסף חושב לעבור לבית אבות - הוא טוען שכבר קשה לו לטפל בעצמו, אבל כולם מתנגדים לרעיון הזה וזה גורם לו דכדוך. עכשיו הוא מחכה עד שהוריי יבואו ויחד יחליטו מה לעשות. הם יגיעו בע״ה בתחילת יולי – עוד חודשיים.
בינתיים שמעתי מהם רק פעם אחת מגרמניה – אבל לא מכתב אינפורמטיבי. באופן כללי הם מטיילים באיזור ומשחקים עם הנכדים (בריין, אחיה הגדול של דינה, התגורר מספר שנים בגרמניה והיה אחראי על תכנות הרמזורים שם). אבא מרגיש טוב – אבל הוא קצת קנטרני בגלל היותו בגרמניה. מובן לכם, לא?
חוץ מזה הילדים גודלים ומתפתחים. אולי איכשהו נמצא דרך לבקר (אחרי הלידה). יותר קשה עכשיו שיוסף מכר את האוטו שלו. [ אוף! מתי כבר יגיע התור שלי?! ]
בינתיים כל טוב לכם, ושוב תודה רבה על שאתם חושבים עלינו!
ד״ש חמה לכולם ולהתראות,
דבי
ליוסל שלום וברכה ומועדים לשמחה!!
קודם כל, אני רוצה להתנצל על שלא התקשרנו לפני שנסענו. אני כרגיל ניסיתי כמה פעמים בספריה (יסול עבד ככורך ספרים שנקרעו בספריית האוניברסיטה בהר הצופים) ולא הצלחתי, ואז עזבנו באופן כל כך פתאומי, אז החלטתי לכתוב לך מיד....
אתה זוכר שהחזקת את בת שבע והיא חייכה? היום בת שבע צחקה בקול, פעם ראשונה. היא כל כך שמחה – וחמודה!! אנחנו מרגישים טוב.
אתה? אני יודעת שלא תכתוב בחזרה, ובכל זאת אני אשלח את זה. ואם פעם תצטרך להתקשר המספר כאן הוא 067-22735 ואז אתה מבקש מש׳ הורביץ.
אתה יודע מה? כשהיינו בירושלים, קנינו הסקה ביתית!! סוף סוף. ותודה לך על כל עזרתך!
ד״ש חמה ללאה (חברתו)
להתראות,
אלי ודבי
מצגת תמונות של יאסול - ניתן לדפדף לצדדים
חלק קצר ממכתב ארוך לדבי מהקרובים משה ושושנה מבן שמן - החלק הקשור ליאסול.
...
יוסף כבר כמה חודשים לא הגיע אלינו. כנראה שהמכונית לא בסדר והוא לא מתקן אותה. כך הוא אמר לנו, שאין לו מספיק כסף לקיים גם מכונית. העיקר שמצא לו חברה נחמדה, הגברת בן דוד, בת 70. יותר צעירה לא יכל למצוא, כנראה שזקוק מאוד לאמא, ומצא אמא טובה.
יוסף הביא אותה אלינו הרבה פעמים, היא באמת אישה אינטלגנטית, אבל אני זוכרת שבעלה נהרג. עלו בשיירות על הר הצופים, ערבים הרגו אז את כל נוסעי האוטובוס וגם בעלה היה שם. אז היא כבר באמת זקנה מאוד. העיקר שהוא מאושר איתה - יותר לא חשוב.
שושנה ומשה - בן שמן
Comentarios