top of page

ואז הלל יוצא מהמקלחת וניגש בנחת אל אותו יהודי... יוסי, עוף מהכיתה עכשיו!"

בעבר הדרכתי תלמידים במכון הוראה, וצפיתי בהם בעודם מעבירים שיעורי ניסיון.

יום אחד צפיתי בשיעור של בחור שהיה כישרוני בצורה בלתי רגילה, בחור שידע לרתק אליו כיתה שלמה בסיפוריו ובשיעוריו. באותו שיעור הוא סיפר את סיפורו של הלל הזקן, על אותו אדם שפל שניסה להוציאו מכליו ולהרגיזו ולא עלה הדבר בידו.


הסיפור מפי הבחור נשמע כך, פחות או יותר: "הלל היה סבלן באופן בלתי רגיל, אבל הוא חשב שיוכל להרגיז אותו... יוסי, תפסיק לדבר... ואותו אדם צועק מי כאן הלל, מי כאן הלל... יוסי, אני מזהיר אותך בפעם האחרונה שב בשקט !... ואז הלל יוצא מהמקלחת וניגש בנחת אל אותו יהודי... יוסי, עוף מהכיתה עכשיו!".


כך אי אפשר לחנך לרוך ולסבלנות, הילד קולט היטב היכן בדיוק נמצא המחנך שעומד מולו, מה באמת חשוב לו וכיצד הוא מנהיג את חייו. הילד רואה מה יקר בעיני הוריו ומוריו ואת זה הוא סופג אל תוכו, יותר מכל שיעור או לימוד, משכנע ומרתק ככל שיהיה.




מתוך ״צור חוצבתם״

הרב אלי הורביץ

bottom of page