ואז היא שאלה ״איזה קיבוץ? איזה קיבוץ?״ בטון של סקרנות ובעיניים מתעניינות, אז אמרתי ״חולתה״

חברה אמרה לי שכדאי לי להכיר את דינה, כי היא גם היתה מוזיקאית, אמריקאית וחוזרת בתשובה, כמוני.

באותה תקופה דינה ואלי גרו בטלזטון עם בת שבע וצבי והם עבדו במרכז קליטה.

נסעתי לטלזטון ומהרגע הראשון זה הרגשה של לפגוש אחות נפש, התחלנו לדבר ולא הפסקנו, נפתחנו כמו שתי אחיות שנפגשות אחרי המון המון זמן ויש המון המון מה לספר, כל אחת סיפרה על עצמה, והיה המון במשותף.

כל אחת מאיתנו סיפרה איך היא הגיע לארץ ולהתקרבות ליהדות ועל המוסיקה. ואז אני הזכרתי שהייתי בקיבוץ בצפון, אז דינה שאלה אותי ״איזה קיבוץ?״

אז אמרתי ״קיבוץ קטן בצפון״,

והיא שאלה שוב ״איזה קיבוץ?״

ואני עניתי ״קיבוץ חילוני בטח לא תכירי״,

ואז היא שאלה ״איזה קיבוץ? איזה קיבוץ?״ בטון של סקרנות ובעיניים מתעניינות,

אז אמרתי ״חולתה״,

אז היא קראה ״חולתה, בעלי מחולתה!״

אז שאלתי ״מי זה בעלך?״

ואז היא אמרה ״אלי״

אני הכרתי את הקרובים ואת המשפחה של אלי והייתי קרובה אליהם וגם הייתי חברה של הבנות דודה שלו, וכשהייתי בקיבוץ שמעתי על אלי מהצד השני, מהצד של הקיבוץ. סיפרו לי שאלי חזר בתשובה, סיפרו לי עליו כי גם אני התעניינתי באותה תקופה והתלתי להתקרב ליהדות. אז כולם בקיבוץ אמרו לי ״רק שלא תהיי כמו אלי!״ כי פחדו מהתקרבות לדת.

זה היה מדהים כי הרגשתי שהכרתי את אלי מקודם כי בחולתה דיברו עליו כל הזמן

ופתאום לראות את דינה ולהרגיש אחיות, זה היה מפגש מדהים,

קשר קרוב ועמוק שהתחיל מהרגע הזה ולא הפסיק לכל אורך השנים להיות מדהים ומשמעותי.

ג'נט קאסל