צריך גם להדליק את התנור


החיוך של דינה

כששתינו למדנו יחד ב׳מכללה׳ (בבית וגן בירושלים), פעם שאלתי את דינה ״את אף פעם לא כועסת? אף פעם לא קשה לך?״ תמיד היה לדינה חיוך, זה לא היה חיוך של פשטות או רדידות, זה היה חיוך של קבלת הדברים בפרופורציות הנכונות. עבורי זה היה אתגר שליווה אותי ולמדתי ממנו - להיות כמו דינה ולקבל הכול בחיוך ולא בקושי. דינה תמיד הייתה דמות בשבילי.


סיבוכי הריון

לדינה הייתה הבנה וכוח אינסופי בנושא של משפחה גדולה ולהביא ילד לעם ישראל. היה לה רצון ודבקות במטרה, גם כשצריך טיפולים ולשכב ולהישמר, זה היה משהו ממש לא פרופורציונלי, רק מי שליווה אותה ושמע אותה בכוחה האדיר יכל להתרשם. פעמים רבות כשנשים שצריכות טיפולי פוריות או להיות בשמירת הריון שואלות אותי עד כמה צריך להשתדל, תמיד אני מספרת להם על דינה, תמיד.


זה היה מין דבקות במטרה, המילה קושי לא התלוותה בכלל לנושא הזה, זה מעל ומעבר לכל פרופורציה ולכל כוח אנושי, עם הבנה של השליחות הזאת של להיות ׳אם כל חי׳, ממש להעריץ, יותר מאשר להאריך, לא יאומן.