top of page
  • דבי

הרהורים של דבי וולף (18) על תשעה באה

יש לי הרבה שאני רוצה להרהר על תשעה באב. זה רציני, אבל אני לא בטוחה שאני מאמינה בזה, למה עצובים בתשעה באב? הרס בית המקדש שלנו. חורבן ירושלים שלנו. תחילת הגלות, יום של אסונות רבים לעם היהודי ולעולם כעת, כפי שאמר מילטון, הסיבות המופרכות - חטאינו. הכשלים שלנו, שלי! שנאת חינם, אנוכיות, זלזול, קללות, יהירות, התנשאות, חשדנות, בלי קדושה – בלי קדושה, הכל זול וקטן, בלי רגישות, הכל מובן מאליו, קמצא ובר קמצא, וכמובן בין אדם לה'.

הגיע הזמן שהחסרונות יגרמו לעשות משהו חיובי. קל להגיד את זה, אבל אני, בחורה בת 18 וחצי, שרק בקושי מתחילה להבין את זה, אם יש לי את החוצפה אפילו לומר שאולי אני מבינה את זה קצת. אם אשנה אולי, אי״ה, המצב הזה ישתנה. לא מקורי, אבל צריך לומר זאת.

הדבר הנורא הוא שנראה לי שעשיתי דיכוטומיה במוחי, בין מה שני יכולה לקלוט מבחינה אינטלקטואלית ורגשית, ומה שאני באמת מרגישה. אני חייבת לומר בצער שאני לא ממש מרגישה את האבלות של היום ואת כל המשמעות שלו, אפילו שאני מבינה את זה במוחי.

דבר נוסף שאני חושבת, שאם ארצה לשפר את עצמי בכלל, אצטרך ללכת צעד אחד קדימה ולומר שאפילו אם אני מבינה רק היבט אחד של אבלות, או יותר נכון, רק בגלל שאני מבינה רק את ההיבט האחד הזה, אני חייבת להכריח את עצמי להתנהג כאילו באמת הרגשתי את זה, ואז יום אחד אני ארגיש את זה.

היום אני מרגישה רק את הדברים שמשפיעים ונוגעים בי באופן אישי, וזו דרך מאוד אנוכית - מקטינה את מה שאני חושבת לרווחתי, אז עכשיו למה אנחנו צמים? שוב משיק לשאלתו של מילטון. ראשית, אני לא חושבת שזה רק צום - זו כל האווירה של היום שהיא גם אינהרנטית וגם שאנחנו יוצרים. אנחנו לא עבדים לאוכל, הלוואי, וגם אנחנו מתבוננים בעצמנו, אנחנו לא מושחים כדי להוסיף לאי נוחות כללית וכדי לתרום לדרך הממשית, המוחשית ל"קרבת" היום. אותו דבר עם כביסה ולבישת עור אלו אמצעים להראות לעצמנו את מה שבלתי נגיש ליישום והמשמעות הקיימת תמיד לכל אחד מאיתנו בכל שנה.

בסדר. כל אלה הם הדברים שאנחנו חייבים להימנע מהם, אבל מה, כפי שג'ודי אומרת, הם הדברים החיוביים? כמו למה זה לא מצווה לתת חצי מהאוכל שלך לצדקה, או משהו? ובכן, אני בכלל לא בטוחה בתשובה, אבל אולי חלק מזה הוא שזה כל כך ברור שאדם אמור להעריך את עצמו ולנסות לתקן את מעשיו בצורה חיובית - זה רעיון - קו ישיר כל כך מחורבן הבית בגלל שנאת חינם, שזה לא צריך לחוקק חוק, כמובן כדי שאדם יחשוב בכיוון הזה ויעשה כל מה שהוא יכול בדרכו האישית (כמו אם הוא לא יכול לתרום חצי מהאוכל שלו, הוא יעשה משהו, למרות שבינתיים זה אמור להיות די ברור.

למה לא כל יום? (1) אנחנו לא מסוגלים להיות כל כך מתכוונים למשהו כל כך קשה כל יום. כלומר, אני יכולה לדבר בשם עצמי. בדיוק, לפני כמה ימים, חשבתי שקרו לנו כל כך הרבה דברים שאפשר ללמוד מהם, ובכל זאת אנחנו פשוט לא לומדים (לפני 25 שנה הייתה השואה???). למה אנחנו לא לומדים?? האם אנחנו כל כך מטומטמים לגמרי? הדברים פשוט ברורים מכדי להתעלם מהם. אז מה זה אומר?

האם ה׳ מכסה את עינינו בכוונה? כמו ויכבד לך? או מה? האם זה עונש בפני עצמו? אולי אנחנו לא אמורים ללמוד מזה? הו, הו, אני כבר לא יודעת על מה אני מדברת, אז בואו נמשיך הלאה.

הסיבה (2) ל"למה תשאה באב?" - יכול להיות בגלל שיש קשר כל כך ברור בין מה שקרה בתשעה באב ומה שקורה לנו. זה כמו מה שמילטון אמר. אם נבדוק את הסיבות הבסיסיות , נראה שזו אשמתנו אנוו שקרה רע. הם גרמו לזה במעשיהם.

לעשות כדי להבהיר את זה או להביא לטוב, עלינו לשנות את מעשינו לטובים. אמרתי את זה רק 17,000,000 פעמים בערך, ובכל זאת אני צריכה אולי פשוט להאמין בזה. יותר מדי מילים!?! מה יתאונן אדם חי, גבר על חטאיו. נחפשה דרכנו ונחקורה ונשובה עד ה׳, אבל באמת אנחנו צריכים את ה׳ להיות מוכנים לכך שזה אכן יהיה. הכל בידי שמים מלבד יראת שמים. אז בתור תפילה זה עדיף – בא משניהם: השיבנו ה׳ אליך ונשובה חדש ימינו כקדם. בסדר, אז עכשיו אני צריכה לעמוד במילים שלי, גם אם לא אשים את כל המיטלטלין, אני צריכה להתאמץ ולנסות.



26 צפיות

ความคิดเห็น


bottom of page