המורה דינה השאירה בי רושם עמוק. היתה לה נוכחות חמה ומלטפת. חוכמה עמוקה עם פשטות. היתה לי תחושה שהיא מאמינה בטוב שבי הרבה יותר ממה שאני הייתי מסוגלת להאמין בעצמי.
פעם הגעתי לאולפנא להשלים בגרות בע''פ בתושב''ע, הבוחן היה איש קשה ואני מרוב הלחץ לא הצלחתי לענות תשובה פשוטה לשאלה טיפשית והוא ירד עליי חזק ובין היתר אמר לי שאני עצלנית
כשהמורה דינה שמעה את זה היא כל כך הזדעזעה. אני זוכרת את המילים שהיא אמרה לי אז בסערה: ״את חושבת שאת עצלנית?? מה פתאום עצלנית?״
הרגשתי שהיא נלחמת לוודא שאני לא מאמינה לדברים הקשים שאמר לי. עד היום אני שומעת אותה לפעמים אומרת לי את זה.
כמו קול פנימי שנישאר בתוכי לא להאמין לדברים רעים שמישהו אומר עליי או כאלה שאני אומרת על עצמי...
בהלוויה הרגשתי את הנוכחות שלה כל כך חזק כאילו שהיא ריחפה בנינו וליטפה ואמרה שהכל בסדר והכל יהיה טוב.
במהלך השנים אני חווה את התחושה הזאת בכל פעם שאני נזכרת בה (ממש לא רק ביום הזיכרון).
אהבתי כ''כ את הפתיחות שלה. הדרך בה שיתפה רגשות ומחשבות אישיות בפשטות.
דיברה על חולשותיה כאילו שזה הדבר הכי טבעי לעשות מול כיתת מתבגרות לא מפרגנות במיוחד.
באופן מפתיע זה רק הגדיל את ההערכה כלפיה.
שיעורי ״חלמיש״ איתה היו עמוקים ואמיצים וכל כך רציתי לבוא אליה להדרכת כלות בבוא העת אבל לצערי הרב לא זכיתי לכך.
הזכרונות הנצורים בלבי הם זכרונות של הרגש שקצת יותר קשה לתרגם למילים.
יהי זיכרם ברוך.
אושרית חדד
Comments