top of page

הילדים כבר באוטו, ואת שואלת כל אחד מה שלומו ואיך היה בגן

יום שלישי, היום שאמא מעבירה שיעור על חינוך ילדים בגיל ההתבגרות. השעה עשרה לאחת בצהרים. אני כבכל יום שלישי בשעה הזאת באוטו, בדרך לאסוף את הילדים מהגנים, יודעת שבתוך כמה דקות הטלפון יצלצל, זאת תהיה את, אמא שלי, אני אענה ואשמע את הקולות של הנשים שעוד נשארו להודות, לשאול שאלות ולהוסיף בירור לגבי הדברים שנאמרו בשיעור, ואת תאמרי: "רק רגע", ואני ארגיש את חיוכך הנבוך דרך השפופרת ואז תגידי להן "תודה רבה" בקולך הנעים.


"אמא, איך היה ?" אני שואלת, יודעת על כל שעות החשיבה וההכנה מאז אתמול בערב, ואת אומרת בסגנונך הפשוט: "אני לא חושבת שיש לי מה לחדש לנשים כאן, הן בטח יושבות ומקשיבות לי כי לא נעים להן..."


"הוי אמא תפסיקי" אני עונה, לרגע שוכחת מי כאן האם ומי הבת..." תפסיקי להמעיט בערך עצמך, הרי ישבת והכנת שעות רבות את השיעור..." ואת בקול מתנצל אומרת שבסוף אמרת את ההרגשות שלך, את ההתייחסות שלך לדברים. ולאט לאט נתחיל לדון בפרטים ואת תסבירי לי ותתני דוגמאות מההתבגרות שלנו ואני אוסיף דוגמאות מהילדים שלי (שאמנם עדיין לא הגיעו לגיל ההתבגרות במובן המקובל של הביטוי, אך התסמינים כבר קיימים...) ויחד נלבן את הדברים.



מצגת תמונות


הילדים כבר באוטו, ואת שואלת כל אחד מה שלומו ואיך היה בגן, וכבר אני בבית וגם את בדרך הביתה והשיחה ממשיכה. הפלאפון בין הכתף לאוזן וכבר ארוחת צהרים, ויש לך סבלנות לחכות כשאני מטפלת בילדים, וכך אנחנו ממשיכות לדבר עוד אחת מהשיחות הארוכות והיומיומיות על הדברים החשובים, שיחה שלא נגמרת ולא יכולה להיגמר.



ועוברת שנה, שנה של אינסוף פעמים של לקחת את הילדים מהגן ולהכין להם ארוחת צהרים, אמבטיות והשכבות, שנה של כאב עמוק, שנה של געגוע אינסופי, שנה של התמודדות יום יום מחדש. והשיחה, כן אותה שיחה, ממשיכה להתנהל, אותה זרימה של חיות וחיוניות של אמת טבעית ופשוטה כל כך, ממשיכה לזרום בתוכי - ממך.


וברגעים הקשים, הרגעים שבהם נדמה ששיחת טלפון אחת, ביקור מפתיע או מגע מלטף היו משנים את המצב, אני מתכנסת בתוכי ומקשיבה פנימה, ולפתע אני שומעת את אותה שיחה ומרגישה את אותה זרימת חיים שזורמת ממך אלי וממני אל ילדיי, זרימה שלא פסקה ולא תיפסק לעולם.


זרימת החיים שלך היתה כל כך חזקה שהיא לא יכלה להצטמצם בגבולות הגדה המשפחתית, היא גאתה ונשפכה לליבותיהם של תלמידות, חברות ונשים רבות שנשטפו בזרם של אמת פנימית, של ישרות טבעית של צניעות ספונטנית, של יופי עמוק ואצילי.


הדברים שאמרת בשיעורים אלו נבעו מאותו מקור מים חיים שנוגע ברובד הפנימי של הקשר בין הורים לילדיהם המתבגרים (בכל גיל...) ולא צובע קשר זה בתאוריות פסיכולוגיות מלומדות.


זהו כוחם של הדברים, וראוי שיצאו לאור וישמעו בבתים רבים, ובעזרתם ובעז"ה, נצליח יחד לסקל את האבנים שמאיטות ומסיטות את אותה זרימה טבעית שבין הורים לילדיהם.


בת שבע סדן

22 צפיות
bottom of page