המורה דינה היא כמנגינה מופשטת ורוחנית, מנגינה שממנה אפשר לדמיין עולמות קסומים כפי שהיא היתה.
בשיעור הראשון בכיתה י׳, נכנסה אישה בעלת קומה עם קול אמריקאי עדין, פותחת את התיק ומוציאה מספר דיסקים וקלטות.
ההקדמה שלה היתה שהיא מלמדת אותנו איך להקשיב למוסיקה, ולראות עולמות נפלאים שלא ידענו עליהם קודם. היא שמה לנו מוסיקה, מתרגשת, מספרת מה היא רואה, היא ציירה לנו על הלוח צורות שנראות לה מתאימות. לפעמים גם רקדה.
המורה דינה גילתה עולמות קסומים ואנחנו ניסינו להקשיב. לפעמים פחדתי שהמנגינות, הסיפורים, הציורים, התווים והסלסולים, העליות והירידות במנגינה, נכנסות ומגלות (חושפות) אותי, אבל על עצמה המורה דינה לא פחדה, היא גילתה לנו את כל הרגשות שלה, כל תו ותו.
אחרי שנתיים וחצי, בשיעור האחרון, המורה דינה שאלה כל אחת לאן היא הולכת בשנה הבאה. היא מאוד שמחה לשמוע ממני שאני הולכת לקשת.
אחר כך, היא השמיעה לנו מנגינה, ולי היא אמרה: ״תרצה, לא מתאים לך לאהוב את המנגינה הזאת״. השבתי שאני דווקא אוהבת את זה מאוד. היא התפלאה ואמרה: ״כן? כי זה מאוד משקף את האישיות שלך וחשבתי שזה דווקא ירתיע אותך״.
אני רואה את המורה דינה הרבה יותר כמנגינה, כי מנגינה היא מופשטת, היא רוחנית, שממנה אתה יכול בעצמך לדמיין עולמות קסומים, כמו שהיא היתה.
תרצה
