דברי הרגעה של דינה לתלמידותיה בתקופת האינתיפאדה השנייה

בתחילת האינתיפאדה, תקופה שבה נרצחו יהודים בתדירות יומית. אנחנו הרגשנו כל כך חסרות אונים שלא רצינו לשבת בכיתה, חשנו פחד, בלבול, כאב...


דינה הקשיבה לנו וחייכה בדרכה העדינה, ואמרה את הדברים הבאים: