ברגע שאת הולכת ללדת, אני חייבת לדעת ראשונה... לא משנה באיזה שעה זה בלילה או ביום, את חיייבת להתקשר!

כשהייתי בת 16 פגשתי את נחמה המקסימה. היינו מדברות הרבה שיחות מאוד מאוד עמוקות והיא מאוד עזרה לי.

את ההורים שלה, הרב אלי ודינה הורביץ, פגשתי פעם ראשונה כשנחמה הזמינה אותי אליה הביתה לשבת. מהרגע הראשון שהגעתי הביתה הרגשתי את הלב הגדול והענק שלהם כי באמת הייתה בהם המון המון אהבה. פשוט בשנייה שניכנסתי לתוך הבית הם קיבלו אותי בזרועות פתוחות בלב פתוח. ממש הרגשתי כאילו הייתי רוצה שזה יהיה הבית שלי.

ובאמת הייתי מגיעה המון המון לשבתות ולחגים וכל הזמן הרגשתי שיש כאן משפחה שאני פשוט רוצה ללמוד ממנה כמה שיותר ולהיות איתה כמה שיותר ובעיקר להרגיש את החום והאהבה הזאת.

התיעצתי המון עם הרב אלי ודינה, דיברתי איתם על כל מיני נושאים שהטרידו אותי, כל מיני נושאים שהתבלטתי בהם.

אחרי כמה שנים, הכרתי את אלישע, שהוא היה תלמיד של הרב אלי ב״שבי חברון״. גם אלישע מאוד מאוד אהב את הרב אלי, ולכן גם אחרי שהתחתנו, היינו מגיעים אליהם לשבתות ולשיחות והרגשנו מאוד מאוד קרובים אליהם.

לפני החתונה ביקשתי מדינה ללמוד איתה, וזה באמת היה מאוד משמח ומשמעותי. גם בלילה שלפני החתונה היא הלכה איתי למקווה שבקרית ארבע וכשחזרנו הם עשו לי הפתעה ענקית, ארוחה ממש ממש חגיגית וכל המשפחה ישבה איתי סביב השולחן עם ארוחה בשרית, מושקעת טעימה לכבוד שמחר אני מתחתנת.

דינה ליוותה אותי גם בהיריון עם ביתי הבכורה, זה מאוד מאוד היה לי משמעותי ומרגש. זה היה שנה אחרי החתונה וממש לקראת סוף ההריון, חברים טובים שלנו, יעל ואייל סורק נרצחו בפיגוע בצור שלם והרב אלי ודינה מיד אחרי הפיגוע דיברו איתנו מלא ועזרו לנו ותמכו בנו. דינה כל הזמן אמרה לי: ״נעמה ברגע שאת הולכת ללדת, אני חייבת לדעת ראשונה, אני חייבת לשמוע על זה ראשונה, לא משנה באיזה שעה זה בלילה, לא משנה מתי זה ביום, את חייבת להתקשר אליי״.

התעכבתי בלידה, זה היה באיחור וקבעו לי שאני צריכה לבוא לבית חולים לזירוז. דינה אמרה לי שלא משנה מתי זה, היא ישנה עם הפלאפון ואני מעירה אותה.

בסופו של דבר, הלידה הייתה מאוד מאוד ארוכה, השעות עברו ולא יכולתי להתקשר לדינה כי פשוט התינוקת לא נולדה. בשמונה בבוקר סוף סוף היא נולדה וממש חמש דקות אחרי הלידה הטלפון שבחדר לידה מצלצל. (היה אז טלפונים, אבל זה לא היה כמו היום שלכל אחד יש פלאפון).

הטלפון של החדר לידה מצלצל, האחות עונה ואומרת לי: ״נעמה זה בשבילך״. אני שומעת את דינה והיא בוכה ״נעמה, מזל טוב, איזה כיף! איזה שמחה!״, היא כל כך התרגשה ״את ילדת בב' בתמוז את הבת הבכורה שלך, גם אני ילדתי בא' תמוז את הבת הבכורה שלי״. והיא היתה כל כך מתוסכלת שעבר כל הלילה ולא התקשרתי אליה. כל הזמן הזה היא ביררה וחיפשה את הטלפון של החדר לידה, פשוט רצתה לברך אותי וזה היה ממש אחרי הלידה זה היה מאוד מרגש.

אהבתי להגיע לבית שלהם, גם כי נכספתי להרבה דברים חדשים, גם לתורה הגדולה שהייתה בבית, איך שהרב אלי היה מלמד את התורה ופרשת השבוע, וכל מה שהוא לימד על אברהם אבינו ממש ריתק אותי.

אהבתי לשמוע איך הרב אלי מדבר ומספר בשבתות ובחגים. בשבילי זה היה חדש.

ביום העצמאות יצא לנו לעשות עם המשפחה את המנגל, ואני זוכרת שכל פעם הרב אלי אהב לצלם את הפריחה. הוא מאוד אהב את הטבע וצילם בשיא ההתלהבות, וכל תמונה צריך לפתח, ותמיד בטיול היה הרבה התרגשות ושמחה. הם הביאו יין וכל אחד היה צריך לברך את מדינת ישראל. כולם בירכו, מהבחורים בישיבה ועד הילדים וכולל אותי.

זה היה ממש מיוחד בשבילי להיות חלק מהמשפחה הזאת.

נעמה אזר