אני חולה אני לא יכול, שבת הבאה אני בחריש מוצאי שבת אני בישיבה
הרב חיים גנץ
ראש הישיבה הגבוהה תל אביב
"עלה המוות בחלונינו" והפעם גם "בא בארמנותינו"(ירמיהו ט כ). יש להתרעד על אבדן של כל נשמה קדושה מישראל. יש לחזור בתשובה על השחיקה שנעשית בנו בשנים האחרונות שחיי אחֵינו ודמם זורם כמים. אנו צריכים לשוב בתשובה שלמה כדי לחזור ולהפנים את הערך של קדושת כל אדם מישראל, שהוא לא עוד מספר והוא לא עוד אחד. שאו את ראש להרים את ראשו של כל אדם ואת ערכו. שרשעי עולם לא יצליחו לטמא בנו את הערך הקדוש שיש לכל אדם מישראל.
אבל הפעם "בא בארמונתינו", בא אל היכל הקודש פנימה. "אלה פקודי המשכן משכן העדות" (שמות לח כא) כמו שאומר המדרש: הממושכנים על כל בית ישראל ופעמים ממושכנים משכן לפנים ממשכן. כבר חודרים אל הארמונות אל המשכנות היותר פנימיים ששם מונחת באמת העדות לערכים של ישראל, אל הגדולים אנשי אמונה, אנשי אמונה שאבדו. כמה גדולי אמונה יש לרבבות עמך בית ישראל? כמה גדולים יש היום שיכולים מצד אחד להיות עם ראשם בשמים ומצד שני להיות "סולם מוצב ארצה" להושיט ממרומים , מהשייכות אל המגמות היותר רחוקות והיותר גבוהות ומצד שני, עם ההסברה הפשוטה והישרה והעמוקה לשלוח סולם אל הארץ.
התקשר אלי אתמול אורן איש שלום מ"דור שלום". לא יכל לדבר. הוא חושב שהוא הפסיד חבר, הוא לא מבין שהוא הפסיד מושיע סולם שיכול למשוך אותו מהארץ אל השמים, עם שלבים מדורגים, עם הסברה ברורה, עם נעימות הליכות, עם חיוך אוהב. "אנשי אמונה אבדו".
אנחנו שנמצאים בתל אביב הרב אלי ליוה אותנו כברת דרך ארוכה. רצה להגיע אל הישיבה ביום שישי. הייתה ברית של נכד שלי בקשתי ממנו: "הרב אלי תבוא לתת שיעור לפני הברית". הוא רצה להיות בשבת בחריש. הוא אמר: "אני חולה אני לא יכול, שבת הבאה אני בחריש מוצאי שבת אני בישיבה". יש הרבה מה לחרוש אנחנו בתחילת דרך גדולה. עם ישראל הוא עם גדול בתנופת יצירה ענקית ואנחנו רק בתחילת הדרך. אנחנו עוד לפני החריש הראשון. "ירום ונשא וגבה מאד" (ישעיהו נב יג) יותר ממשה רבינו. איפה אנחנו ואיפה תחילת החריש.
ואנחנו תלינו את יהבנו, היתה לי ציפיה גדולה מהרב אלי. בקשתי ממנו: "הרב אלי אנחנו נמצאים פה ביחד עם רבבות עמך בית ישראל, אנחנו מרגישים את הצימאון, מי בהכרה ומי שאינו בהכרה, אני מבקש ממך לבוא להיות איתנו עם רבבות עמך בית ישראל. לך יש את הסולם הזה שמוצב בשמים ופונה אל הארץ ורבבות עמך בית ישראל צמאים לתורה גדולה. הבעיה שלנו היא לא טרור ולא מחבלים ולא רשעים. תינוק קטן אי אתה צריך לשומרו מן העכברים עוג מלך הבשן מת צריך לשומרו מן העכברים. כשישראל הוא תינוק קטן בגופו, אבל חי חיים עוצמתיים בנשמתו ובהכרתו אי אתה צריך לשומרו מן העכברים. לא אמצעי מיגון ולא שיטות טקטיות כאלה ואחרות.
ואם נהיה כמו שאנחנו היום עוג מלך הבשן, אבל עדיין צמא לנשמה גדולה - גם עכברים יכולים לו. כוחות הבטחון לזרועותיהם משקיעים במסירות נפש את מירב המאמצים בשיפור הבטחון על בסיס כוחותיה הזמינים של האומה, אבל הפיתרון האמיתי נמצא בבתי המדרש, והוא להפוך את מדינת ישראל שלנו להיות עוג מלך הבשן חי, חי ומלא חיים מלא עוצמות פנימיות ורוחניות שאז כבר לא נצטרך לתת את הדעת על פיתרון כזה או אחר.
צריך להחיות את העוצמה הזאת בנשמה גדולה ברוח גדולה, שהיא כבר תשדר לעכברים, והם מבינים מצוין שאנחנו חיים מלאי חיים הם יודעים את מקומם לא צריך להסביר להם איפה מקומם, ואם לא נהיה חיים לא יעזרו לנו לא שיטות ולא אמצעים כאלה ואמצעים אחרים לא הגנתיים ולא התקפיים.
אנחנו רוצים להיות עוג מלך הבשן חי כי זה עם ישראל שלנו עוצמה אדירה וחיה שמצפה להחייאה עומדת הכן, מערכות שלמות עוצמתיות עומדות הכן ומחכות ומצפות לגדולי תורה שיאירו את דרכה, יפיחו בה רוח חיים, יתנו עוצמה למערכות האלה שירוצו קדימה ויבססו את כסא השם בעולם.
הרב אלי. איך הרשת לעצמך? כמה שליחי ציבור כמוך יש לנו? כמה גדולי אמונה?
ביממה האחרונה אני מתייסר במחשבה שנראית לי נכונה: הקב"ה לוקח מאיתנו את הגדולים, לוקח מאיתנו את ההזיה שהגדולים רק הם יעשו לנו את העבודה, הם יסבירו, הם ירוממו, הם יעשו והם יפעלו.
ותחת זה נכונים דבריו של הרב חננאל. אני רק רוצה להיות שותף איתו בתפילה הזאת, בתפילה הגדולה שאנחנו כאן באי בית המדרש, המאות והאלפים שחושבים את עצמם לטוראים אנחנו הגנרלים. אנחנו חייבים לקחת על עצמנו את האחריות. כל אחד ואחד מאיתנו שנמצא בדור הגדול הזה לא יכול להתחבא ולהשליך את האחריות על גדולים ממנו.
אנחנו חייבים לרצות ולהתפלל אל ריבונו של עולם "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון" תן לנו את הכוחות האלה לשאת באחריות הגדולה הזאת לאחוז בשיפולי גלימתם של הגדולים, לצמוח ולגדול, לקחת את האחריות. כי רבבות עמך בית ישראל מצפים לתורה גדולה, לאמונה גדולה, לרוח גדולה. כי אנחנו רוצים ישועה גדולה והיא תבוא רק אם תִבָּנה ברבבות עמך בית ישראל רוח גדולה, לא מיעוט של כוכבים, אלא מיעוט של כוכבים שמכוחם האומה כולה בוערת ובתי המדרש בוערים. והרב אלי השאיר לנו צוואה בעוצמה אדירה, נורמות עצומות שאנחנו צריכים דרכם לשאוף ולרצות לגדול כולנו, כל אחד ואחד מאיתנו, רבבות עמך בית ישראל הגוי הגדול הזה כולו רוצה להאחז בשיפולי גלימתו של הרב אלי בעומק האמונה.
הרב אלי ודינה. אתם תעשו את החריש, חריש יותר עמוק, חריש עליון. תתפללו על רבבות עמך בית ישראל ועלינו.
ריבונו של עולם תן לנו את הכוח לשאת באחריות הגדולה שהטלת על הדור הזה. דור גדול וצימאון גדול, תן לנו את הכוחות, תשביע לכל חי רצון ועוד רצון ועוד רצון כדי שבאמת נוכל לרצות לקדש את שמך בעולם. הקדושים העליונים האלה יתפללו עלינו מלמעלה ואנחנו רוצים ש"קדושים בכל יום יהללוך סלה", רבבות עמך בית ישראל כאן, "תשביע לכל חי רצון". ובעזרת השם מתוך כך באמת "מה זרעו בחיים" כך נוסיף חיים ונמשיך את החיים, נמשיך את העוצמות האלה של האמונה, האהבה, של נעימות ההליכות של טהרת המידות. ותהיה נשמתכם צרורה בצרור החיים.
