top of page

אנחנו יוצאי דופן בשכונתנו ...וביחוד בבית הכנסת שגם להצטרף למניין, אין מעמדי ברור

מכתב שכתב אלי להוריו (ששהו באמריקה לתקופה קצרה) בתקופת מגוריהם בשכונת פאג״י החרדית.


ד׳ אדר תשמ״א


לכבוד אבא ואמא ואורי


קבלנו מכתבכם... קשה לקבל ציור מדויק מה אתכם, מה בדיוק אתם עושים, אם זה נעים להיות כל הזמן ביחד עם משפחת דיקר וכו׳. אורי לא כתב כלל.


אצלנו הכל, ב״ה, שפיר. כולם בריאים, אפילו נחמה רק מעט מצוננת. יצא לה שן. היא קמה לבד במיטה וזוחלת כמו טיל (בעצם לא שמעתי על טיל זוחל, אבל אם היה, אז היא זוחלת כמוהו). עד שתחזרו היא תדע , ודאי, ללכת, לדבר ואולי גם לקרוא ולכתוב (רק דפוס, אנחנו לא רוצים ללחוץ עליה).


בלימוד ובחדר (תלמוד תורה מורשה) הכל מצויין. חודש טבת היה קשה, אבל מאז טו׳ בשבט, בערך, הדברים הולכים ומתקדמים.


הכיתה שלי נכנסה לסדר רציני של התקדמות בחומש ובפרקי אבות ורואים פירות, גילויי טוב לב ואהבת הלימוד, ילדים ממש חמודים.


גם הילדים שלנו חמודים – שמחים בלימודים ובאופן כללי נהדרים. רק חברה מקומית חסרה להם מאוד, ובמיוחד לצבי הדבר מפריע.


היום היינו בקרית משה (הלכנו לקידוש של הבת החדשה של משפחת זייני) ובילינו היום אצל 3 משפחות של חברים ועוד כל מיני חברים שפגשנו בדרך. הילדים היו מאושרים להיות בחברה הטבעית, המתאימה להם. ממש תענוג.


גם לנו לא הזיק. אפשר להתרגל ולהתחסן למצב שאנחנו יוצאי דופן בשכונתנו (פא״גי, שכונה חרדית ברמות אשכול בירושלים, של יוצאי הונגריה שמדברים כמעט ורק אידיש), כמו איזה קופים בגן חיות, וביחוד בבית הכנסת שגם להצטרף למניין, אין מעמדי ברור, אבל ברגע שפתאום שוהים בין ידידים ומכרים ומתחדשת ההרגשה הנעימה של ״בתוך עמי אנכי יושבת״, אז אגלאי מילתא למפרע, שמתחת לכל ההתרגלות וההסתגלות, כביכול, למצב הלא נורמלי בשכונה, קיימים הרבה מתחים ומועקות שאמנם לא באים לידי ביטוי, אבל קיימים בהחלט.


מכל מקום, כולנו נהנינו מהיום, שזה גם מאוד מאוד חם ויפה לעומת רוב הימים בזמן האחרון שהם, ב״ה, איומים – קור עז וגשמים חזקים, רוחות מקפיאות דם, ברד, ברק, רעם וכו׳ וכו׳ – חורף מבורך מאוד.


אמרתי לצבי שהעצים שרים כשיורד גשם, כל כך הם שמחים לגדול ולהניב פרי וכו׳, ועכשיו צבי משתדל להתקרב לכל עץ רטוב לנסות לשמוע מה הוא שר.


יש לך דרישת שלום משני ר״מים שלך – לבנון ועוד מישהו ששכחתי את שמו, שלמדו יום אחד בישיבה והכירו אותי.


ארי היה קצת חולה. וירוס, לא משהו רציני, ועכשיו מרגיש הרבה יותר טוב. השבת נוסע כנראה לקרית שמונה.


דוד באמת לא כל כך שמח, קשה להוציא ממנו דברים ברורים וקשה לדעת מה בדיוק הולך אתו. מה שכן ברור, שהוא מאוד חיובי וחשוב אם הייתם כותבים לו תדיר מכתבים מעודדים ומתיחסים.


טובי מרגישה בסדר. לאט לאט, סבלנות.


אני צריך לסיים עכשיו משתי סיבות – מחר מישהו נוסע לאמריקה. ב. אני הרוס ואני ממש נרדם במקומי.


באהבה


אלי







bottom of page