top of page

אחרי התפילה אמרת לי שבקולות השופר שתקעת התכוונת לקול תרועה של מלחמה, ואמרתי לך שגם אני כיוונתי כך

הרב משה בלייכר

ראש ישיבת שבי חברון


הרב אלי ודינה, "הנאהבים והנעימִם בחייהם ובמותם לא נפרדו מנשרים קלו מאריות גברו" (שמואל ב א כג) לעשות רצון קונם וחפץ צורם, יזכרם ד' אלהינו עם שאר צדיקי עולם וינקום נקמת דם עבדיו השפוך ככתוב בתורת משה איש האלהים: 'הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו" (דברים לב מג).


הרב אלי! "עמוד הימיני, פטיש החזק" (ברכות כב ע"ב). "עמוד הימיני" של בית המדרש הזה, עמוד האמונה, עמוד התורה, עמוד מסירות הנפש, עמוד של גבורה. "פטיש החזק", מלא תמיד עוצמה, מלא תמיד רוממות רוח, הרב אלי שמקרין על כל סביבותיו, שכל מי שרואה אותו לא יכול שלא להיות מוקרן ממנו.


הנאהבים והנעימִם. הרב אלי ודינה, שיחד שניכם מלאים כזאת אצילות, אנשים שכל כולם יונקים מעולם של אצילות טהורה, מעולם שכולו קודש, כולו אמונה שלמה, כולו אהבת הטוב, אהבת הבריות. המקום הזה - מקום אבותינו ואמותינו, כמה הוא נעם לכם, איך אמרת לי ר' אלי כמה אתה שמח לגור במקום הזה, המקום הזה היה מתאים לעומק הנשמה שלכם. אתם הבאתם לנו את הרוח של ירושלים, אתה ר' אלי שהיית כולך דולה ומשקה ממקור רבנו הרב צבי יהודה זצ"ל וייבדלו לחיים טובים וארוכים רבותינו שבירושלים, היית כולך שפה ברורה, טהורה וקדושה.


בליל שבת קודש, לאחר שאמרנו "מזמור שיר ליום השבת" (תהילים צב א), באו מרצחים ארורים שרוצים לפגוע בעם ישראל, רוצים לפגוע בקדושתו של עם ישראל, רוצים לפגוע בנשמתה של מדינת ישראל וארץ ישראל. ואתם עליתם בסערה השמיימה מתוך "טוב להודות לד' ולזמר לשמך עליון".


"מזמור שיר ליום השבת" הפגיש אותנו עם גודל הנשמות שלכם, עם אותו גודל, אותה קדושה שעד היום התהלכה בקרבנו וזכינו אנחנו וזכו כל התושבים בקרית ארבע וזכו כותלי בית המדרש האלה שתהיה תורתו של הרב אלי ספוגה בתוכם, מהווה את המלט, את הדבק שלהם. זכו תושבי קרית ארבע שדינה תקרין על כל נשות קרית ארבע, תלמידות חכמים, נשים משכילות, פשוטות, מכל הסוגים. כל מי שאתם אירחתם וכל מי שאתם גידלתם.


בליל שבת קודש עליתם בסערה מתוך קדושת השבת למקום עליון, למקום שאין ברייה יכולה לעמוד במחיצתם, לאותו שורש פנימי של כללות כלל ישראל, להיפגש, לגלות את "מה גדלו מעשיך ד' מאד עמקו מחשבתיך".


"מזמור שיר ליום השבת" מפגיש אותנו עם אותה מציאות ש"יציצו כל פֹּעלי און כי הנה אֹיביך ד'", מפגיש אותנו עם מצב שיש במציאות "אויבך ד'". יש אויבים לעם ישראל, אולם האויבים של עם ישראל הם אויבים של השם, "יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ד' ועל משיחו"(תהילים ב ב). וכן אומר משה לקב"ה (על פי מדרש רבה פר' מטות כב ב) שכל הסיבה שאומות העולם שונאים אותנו היא בגלל שאנחנו מקיימים מצוות, בגלל שאנחנו עם השם, שאנחנו "עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו" (ישעיהו מג כא), אנחנו העם שמחשבתו קדמה לעולם, העם ששייך ל"מאד עמקו מחשבתיך".


"כי הנה אֹיביך ד'" - הנה אנחנו נפגשים עם מצב נורא כל כך, מצב של רשעה כזאת שמנסה לפגוע בקדושי עולם, מנסה לפגוע בצדיקים טהורים יסודי עולם, צדיקים ששייכים כל כך לעולם טהור, לעולם עליון. "כי הנה אֹיביך ד' כי הנה אֹיביך יאבדו" - הסיבה שמופיעים כל פועלי אוון, הרשעים האלה, בכל עומק טומאתם ושנאתם - כי כאן בארץ החיים, הולכת ומופיעה ומתגלה קדושה מוחלטת, קדושה שמופיעה ממעמקי הנשמה של כנסת ישראל שחוזרת וננערת מעפרה, ששייכת למצב כזה, למדרגה כזאת של פרה אדומה מטהרת ומכפרת על טומאת מת. כנגד קדושה כזאת עליונה מופיעה טומאה כל כך מוחלטת. אולם כל זה כדי "להשמדם עדי עד", כל זה כדי שלא יישאר לטומאה שאר ושארית. הרשעה היא מוחלטת ולכן גם המלחמה בה היא מוחלטת, ולכן המלחמה מופיעה מעומק נשמתם של ישראל, מופיעה מעומק נשמתה של מדינת ישראל, של צבא הגנה לישראל, של ממשלת ישראל, שהיא כל כולה יונקת ממעמקי נשמתה שהולכת וצומחת ומתוך זה תגדע כל אויב וכל טמא.


הרב אלי. בראש השנה כשאתה תקעת בשופר תקיעות נפלאות, תקיעות שנובעות ממעמקי המחשבה האידאלית העליונה שלך, תקיעה של עולם פשוט, תקיעות של שברים ותרועה של כל הפרטים והסיבוכים שבעולם ובסוף תקיעה פשוטה אחריה, תקיעה גדולה ליום שכולו ארוך, ל"נבל עשור זמרו לו" (תהילים לג ב), לנבל כינור של עשרה נימים שמופיע את כל הפרטים לכלל אחד. אתה תקעת בשופר ואני הייתי פה חזן בבית המדרש למטה. ואז התחילו להישמע קולות מלחמה בעיר אבותינו - עיר הקודש חברון, "בקמים עלי מרעים תשמענה אזני", והעיר התמלאה עשן. וניגשת אליי אחרי התפילה ואמרת לי שבקולות השופר שתקעת התכוונת לקול תרועה של מלחמה, ואמרתי לך שגם אני כיוונתי כך בתפילה, והתברר לנו, שאנחנו פה עִם כל עם ישראל בתוככי העיר חברון מתחילים באותו ראש השנה מהלך של מלחמה, מלחמות של ישראל, כמו שהיה אומר רבנו הרב צבי יהודה את דברי רש"י בשביעית מלחמות – אלו מלחמות ישראל ואומות העולם. אנחנו מתחילים פה מדרגה חדשה של מלחמה נגד רשעי עולם.


איך מופיעה המלחמה? "צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישׂגה".

"צדיק" - יש לו עבודה. "כתמר יפרח" - זו לא רק הבטחה, "כתמר יפרח" זו עבודה, זה עמל להמשיך גם "בקמים עלי מרעים תשמענה אזני".והמרעים האלה הם לא סתם רעים, הם מרעים, הם פועלים פעולות של רע, הם משחיתים.


אולם מה עושה הצדיק? מה עושה ר' אלי, איך ר' אלי מדבר, מה ר' אלי עושה? כל מי שראה וידע והיה קרוב, ואנחנו במשך שבע עשרה שנה פה היינו קרובים מאוד - ר' אלי כולו תקיף, כולו גבורה, כולו עוז של מלחמה, כולו עמל, כולו עמל של תורה להבין סברא על בוריה בעמל גדול, במתיקות קודש, כולו עמל להמשיך להחזיק את הראש, להחזיק את המבט העליון. "לזמר לשמך עליון" גם כשכל המציאות נראית נפולה, גם כש"ויציצו כל פעלי און", להמשיך להחזיק את הראש מתוך יום שכולו שבת, מתוך הכרה שהשבת פועלת על המציאות, מתוך ההכרה שהשבת היא "קביעא וקיימא" והיא קיימת מתוך זה בכל ימי השבוע ובכל ימי דברי עולם, להביא את "מחשבתם של ישראל", להוציא אותה אל הפועל, להביא את העולם ליום שכולו שבת.


ר' אלי! כולם ידעו שהאצילות שלך ושל דינה, טהרת המחשבה שלכם, שייכת ליום שכולו שבת, היא שייכת כל כולה ל"קביעא וקיימא", היא שייכת כל כולה ל"שתולים בבית ד'", לשתולים בבית של רבנו הרב צבי יהודה זצ"ל, שם אתה היית שתול, משם התגלה "בחצרות אלֹהינו יפריחו", משם המשכת לפרוח ולצמוח ולהזדקף כתמר ולא לכפוף את הראש בשום פנים ואופן ולעמוד בכל מיני דברים, בכל מיני התמודדויות. גם במצבים קשים, כשדינה הייתה כל כך חולה אתה עמדת כולך מלא אמונה, כולך מלא תפילה. מי שראה אותך אז ראה את עומק הדאגה ואת עומק האמונה. גם בכל דבר כללי עמדת כל הזמן על משמר רוממות הרוח, רוממות האמונה, על משמר ההכרה הפנימית הממלכתית הכללית נוראת הקודש ממקור מעייני הישועה הפנימיים, "מבחירי צדיקיא". משם, מתוך ענווה אין קץ שאבת את גודל הרוח, מה"שתולים בבית ד'" הופעת כמו תמר וביטאת בזה את "פתחו שערים ויבֹא גוי צדיק שֹמר אמֻנים" (ישעיהו כו ב).


מתוך הגודל הזה, מתוך הטהרה הזאת, קיימת "להגיד כי ישר ד' צורי ולא עלתה בו". מתוך היושר הפנימי שלך, מתוך יושר האמונה, ראית עין בעין את היושר האלוקי הפנימי העליון שהולך וצומח ומזדרח מאור הישועה הזרוחה של הופעת הקץ המגולה בגילוי נשמתו המסותרה.


ר' אלי ודינה! אתם ששייכים לגודל הזה של יום שכולו שבת, כך התברר במהלך אלוקי נורא קודש, בהבעה אלוקית מוחלטת ועליונה, שאתם התקדשתם והתעליתם "במעלות קדושים וטהורים" ביום שבת קודש. מתוך רוממות שבת קודש התעליתם להיפגש עם קדושי ישראל, עם קדושי חברון, להיפגש עם דרור בישיבה של מעלה, לפעול בשורש הנשמות של כל האומה כולה.


ר' אלי! אתה כולך היית שייך יחד עם דינה לאותה אצילות עליונה. מתוך אותה אצילות עליונה פעלת בתוך ממשות החיים, פעלת לברר את דברי התורה למאות ולאלפי תלמידים כאן בישיבה ובהרבה מקומות.


ר' אלי! קשה לחשוב שאנחנו פה נמשיך בלעדיך. כשהייתי צריך היום להיכנס לבית המדרש, בבוקר, לא יכולתי להיכנס, איך אפשר להיכנס לבית מדרש שעמוד הימיני חסר בו? עמוד של אור של בירורה של תורת אמונת ישראל וארצו וגאולתו, של חינוך כל כך גדול בכזאת רוממות קודש ובכזאת בהירות. איך אפשר? בית המדרש חסר עכשיו את העמוד היסודי שלו ועם ישראל כולו חסר איש גדול, איש ענק ברוח, ענק באמונה.


בית המדרש חסר את הסברא בגמרא של ר' אלי, את השיעור שאתה נותן בעיון מהיר, כמו שאתה אוהב. את מה שאתה כל כך עמלת ויגעת במשך שנים, כמו שסיפרת לי איך צריך לחנך, איך צריך ללמד ללמוד, איך צריך לעבור על כל דבר להראות לתלמידים מה לתקן ומה לעשות.


בית המדרש חסר את מי שידריך את החתנים, את הכלות, את הבחורים. הרב אלי ודינה ששניהם היו כל הזמן מוסרים את הנפש מתוך עומק גודל נשמתם, להדריך, ללוות את האנשים לברר את זה לאנשים בכל שלבי החיים הממשיים, בכל ההסתבכויות וההתלבטויות. ללוות אותם בחיוך, במסירות נפש ומתוך אצילות שרוממה את כל אותם אנשים. אתה כתבת במחברת שלך איך ללוות חתנים, הכול כתוב, הכול מסודר, הכול נובע ממעמקי הרוח הגדולה שלכם.

לא רק בדברים הפרטיים ביררת איך להוריד את הדברים לממשות החיים. אחד הבירורים הגדולים היו מופיעים אצלך בימים האלה שאנחנו מצווים, על פי דברי חז"ל והלכה - "משנכנס אדר מרבין בשמחה"(תענית כט א). מי שזכה לראות את ר' אלי בפורים - איזו שמחה, איזו אמונה, איזו גבורת רוח, איזו אמונה בעם ישראל, איזה עומק של מחשבה.


התגלגל לידי היום ממרחקים, דברים שאמרת בפורים לפני למעלה מעשר שנים בישיבה. אחד התלמידים, ויש פה תלמידים רבים שר' אלי גידל אותם, בא לכאן עם הדברים שהוא רשם אז ועוד הרבה דברים. ושם אתה עושה דבר שבדרך כלל לא היה מקובל אצלך - להגיד הגיגים מתוך הלב ללא הכנה. שם אתה מבאר בהרחבה שאין שקר יותר גדול מהמוות. שם אתה מבאר שאנחנו עם ישראל שייכים לחיים עליונים ממקור החיים. ושבפורים אנחנו נפגשים עם מור דרור - מרדכי, נפגשים עם הקטורת. הקטורת היא סם החיים, היא הריח הפנימי, דבר שהנשמה נהנית בו, הריח הפנימי של המציאות, ומתוך זה אנחנו מגיעים למצב כזה שאנחנו מכירים את שקרותו של המוות. ולכן נאמר "לא תתגֹדדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת "כי בנים אתם לד' אלוהיכם" (דברים יד א), לכן התורה אומרת לנו שלכאוב צריך, להצטער צריך, אבל "לא תתגֹדדו", חס וחלילה לא ליפול בייאוש, לא ליפול בעצבות, כי המציאות שלנו ממקור הנצח שלנו, מתרוממת מעל לכל חידלון.


ומתוך זה מופיע חג הפורים. מתברר ביום הפורים, שהוא יום של חול, של "מיחייב איניש לבסומי" (מגילה ז ב), ביום שאנו עושים את סעודת הפורים, מתברר שאותה רוממות של תחיית המתים, אותה רוממות של עולם שכולו חיים ממקור החיים העליונים, הוא פועל וחי ומופיע בתוכנו ומטהר את המציאות. ובחג הפורים ש"הדור קיבלוה בימי אחשורוש" (שבת פח ע"א), בחג הפורים שהיה נראה כאילו עם ישראל נהנה מסעודתו של אותו רשע והוא חייב כלייה - מתברר שהכול מסכה, הכול בעצם רק מסכה חיצונית. והנה מופיע מרדכי היהודי אשר "לא יכרע ולא ישתחוה" (אסתר ג ב), ועל ידי הבירור שמבררים מרדכי ואסתר המלכה, מתברר עומק החיים העליונים שצומחים בתוך המציאות גם במעמקי שושן הבירה. ומתברר יום שכולו ארוך, שכולו שייך לחיים העליונים, לסם החיים העליון.

והבירור הזה, כפי שאתה היית רגיל לומר בישיבה, בעוצמה המיוחדת שלך, מופיע על ידי מרדכי היהודי שכל כולו מלא הכרה של קודש, שכל כולו "לא יכרע ולא ישתחוה". מרדכי לא נבהל ממה שנראה כעם מפוזר ומפורד בין העמים, מרדכי ואסתר יודעים את האמת הפנימית העליונה, את החיים העליונים. אחרי שמרדכי צם, מגיע המן הרשע ואומר למרדכי לעלות על הסוס, ומרדכי אומר לו "אני צמתי, אין לי כוח", ואז הוא אומר להמן להתכופף והמן מתכופף כמו מדרגה ומרדכי עולה על המן. ואז היית אומר מתוך עוצמה שמרדכי דרך על המן בחוזקה, כמו שחז"ל אומרים במדרש (אסתר רבה י ד) שהמן אמר לו והרי כתוב "בנפֹל אויביך אל תשמח"(משלי כד יז)?! אמר לו מרדכי זה נאמר על עם ישראל, אבל עליכם - על הגויים וההמנים נאמר "ואתה על במותימו תדרֹך"! (דברים לג כט). צריך לדרוך עליהם, כי אנחנו באמת יודעים שבזה אנחנו מבערים את הטומאה ואת הרשעות. לא מתוך שאנחנו רק רוצים להציל את עצמנו, אלא מתוך שיש לנו משימה גדולה, מגמה גדולה "ואתה מרום לעֹלם ד'" אנו מקיימים את "להשמדם עדי עד", "ואתה על במותימו תדרֹך" - לכתחילה. "ואתה על במותימו תדרוך" לא מתחיל רק בצד המעשי, אלא מתחיל בצד הפנימי, בהכרה.


אתה הרב אלי שההכרה שלך הייתה כולה של ישרות, של אמונה, של אמונת עתנו, של האמונה בגאולתם העליונה של ישראל, של כל האומה כולה, על כל מערכותיה, על כל מערכותיה הממלכתיות והציבוריות, אתה מתוך הישרות הזאת יכולת לברר במלוא התוקף ובמלא הנעימות את האמת הגדולה הזאת שיש לנו כוח לומר לעם ישראל, לברר לעם ישראל, מתוך אמונה בעם ישראל - את "ואתה על במותימו תדרך". קודם כול מתוך שאנחנו דורכים עליהם ומבטלים אותם ויודעים שכל הטומאה והרשעה הזאת לא תוכל לפגוע במעמקי הנשמה והגודל והצמיחה שלנו, ושכל מה שהם חושבים שהם מרעים לנו יתברר "להגיד כי ישר ד'", ולא רק ביום השבת, אלא כל זה יתברר בתוך המציאות ממש, בהופעת גאולתם של ישראל. בפורים מופיע הבירור הזה של "ואתה על במותימו תדרך" מתוך שתייה, לדעת שאין לרשעה שאר ושארית וזכות, אלא כולה כעשן תכלה, כי היא כולה עשן, אבל את הבירור הגדול, הפנימי, העמוק והקשה הזה, אתה לימדת את הבחורים ואת כולנו איך עושים אותו בתוך הקימעא קימעא, בתוך מהלכי הצמיחה של הקץ המגולה. זה בירור כללי, גדול, שמרומם את עם ישראל כולו להכיר את גודל נשמתו, להוציא אותה אל הפועל, ומתוך זה לכלות את הרשעה כולה.


הרב אלי! כל זה גילית בחיים הפרטיים שלך, אם אפשר בכלל לקרוא לזה פרטיים, בחיים הפרטיים הכלליים שלך ושל דינה, שכמו שאמר צבי, דינה שמהבוקר הייתה קמה מוקדם והולכת לישון, כמו הביטוי של צבי - 'ציפור לילה', בשעות המאוחרות והקטנות של הלילה, והיא כל הזמן הייתה עוסקת בלדבר עם זה ולעזור לזה, לחייך לזה ולהאיר לזה פנים, ולעודד ולרומם רוח נדכאים. ושניכם יחד באחדות שלמה ביררתם איך לרומם את המציאות, איך לבנות מתוך עומק הקודש את שמחת החיים ונועמם ושלוותם ורוממותם. כך אצלכם בתוך הבית שלכם וכך בהבנה הכלל ישראלית, והבית שלכם היה מתוך אותה הבנה כלל ישראלית.


"צדיק כתמר יפרח", "שתולים בבית ד'". הרב אלי, גם אם מצד הבנתנו הפעוטה קשה לנו להבין איך נמלא בכלל את החיסרון הזה - ולא רק אנחנו, עכשיו כואבים איתנו עוד מאות, אלפים של אנשים, תלמידים ותלמידות שלך ושל דינה, שכולם מרגישים את ההרגשה הקשה הנוראית הזאת - מי יתן לנו תחתיכם? איך באמת נמלא את החיסרון הרוחני הזה, את הבירור העליון הזה, את החינוך הגדול הזה של לעשות דרך השם, לשמור דרך השם?


אבל אנחנו מאמינים שאם עלית עם דינה בסערה השמיימה במעלות קדושים, ודאי שמציאות כזאת שייכת למהלך הכלל ישראלי של דורנו, אין לנו שום ספק בזה, ודאי ששם, כמו שאומר הרב ב'אורות' על המלחמה (עמ' יג) על היחידים הנספים בלא משפט, שם בוודאי, ממקור נשמות ישראל, מעומק המציאות, יחד עם הקדושים ויחד עם רבותינו שבשמים ודאי תפעלו לרומם ולהאיר ממקור החיים את החיים. בוודאי שצריכים שליחי ציבור, צריכים שם במקור החיים תקיעה בשופר של מלחמה באויבינו להפיל את השרים שלמעלה, ודאי ששם תמשיך בתקיעות השופר לברר אותם, להעמיק בהם.


הרוח הזאת, אותו גודל שלמעלה, הוא נשתל פה בבית השם, בבית המדרש, בלבבות רבים מאוד מאוד, הוטבע בהם. כי אתה ידעת להטביע דברים, הייתה לך דרך חינוך מיוחדת, ידעת איך לעשות את זה פה בארץ, בחוץ לארץ. אי אפשר היה שלא להיות מושפע ממך ואי אפשר היה שלא להיות מושפע מהאצילות שלכם ומהאצילות של דינה. כולם, כל אלה שהוטבע בהם אותו הגודל הם נושאים את השתילה הזאת, את הזריעה הזאת, הזריעה הכלל ישראלית הזאת.


ומתוך זה אנחנו מתעודדים, מתוך ההכרה הזאת, מתוך מה שלימדתם אותנו, מתוך זה אנחנו מתעודדים. מתוך זה אנחנו מתפללים שהמשפחה וכל שאר האנשים יתעודדו. מתוך זה תתברר בעזרת השם מעלתם של ישראל וקדושתם. מתוך זה יתברר שאתה הצדיק, אתם הצדיקים מבררים את "פתחו שערים ויבא גוי צדיק שמר אמנים" ומתוך עומק האמת הזאת תופיע תחיית המתים של כלל ישראל כולו, מתוך עומק הייסורים האלה תופיע עומק הגבורה, שבעזרת השם תופיע במערכות החיים הממשיות שלנו, בצבא הגנה לישראל, בממשלת ישראל, שאנחנו מתפללים ומאמינים ומבקשים שבעזרת השם כפי שהם פועלים בחיל וגבורה עוד יוסיפו להוסיף אומץ, להוסיף גבורה בעזרת השם מתוך עוז גדול, כפי שאנחנו מכירים אותם, לכלות ולמגר את כל האויבים, לכלות ולמגר את כל מי שמנסה להרים את ידו או את קולו נגד עם ישראל, נגד ארצו נגד מדינתו.


עומק הטהרה הזאת והקדושה הזאת ימשיך להאיר לנו בעזרת השם, ואנחנו, החברים והתלמידים בעזרת השם נמשיך את עץ התמר הזה, את זקיפות הקומה, נמשיך בעזרת השם להרבות בשמחה, כי זו גזרת חז"ל בימים האלה, זאת הלכה, ואם זאת הלכה - זאת המציאות הקבועה, וגם מה שעברנו בשבת הזאת, מתוך כל הייסורים והכאב, יביא אותנו לזה. וכל האויבים שלנו, הרשעים האלה, יבינו שהם לא נוגעים בנו בעצם האמת שלנו כהוא זה, ואדרבה ואדרבה עוד נלך ונצמח וניטהר, האומה כולה שהולכת ובונה מדרגה חדשה, מדרגת הקודש בהופעת התחייה שלנו.


כל זה ילך יתברר וירום ויינשא ואתם תהיו מליצי יושר על כל המשפחה, על ההורים, על האחים, האחיות, על הילדים, על כל המשפחה הגדולה, על כל המשפחה של הישיבה, על כל התלמידים והתלמידות בכל מקום, על חברון, על קרית ארבע ועל כל בית ישראל. תתפללו שם ש"יתקע בשופר גדול", בשופר מלכו של עולם "ואדני ד' בשופר יתקע והלך בסערות תימן" (זכריה ט יד).


תהיה נשמתכם צרורה בצרור הקדושים והטהורים עם כל נשמות הקדושים והטהורים ונשמות אבותינו ואמותינו, ויתקיים בנו ו"בלע המות לנצח ומחה אדני ד' דמעה מעל כל פנים" (ישעיהו כה ח), וכל זה




10 צפיות

Commenti


bottom of page