צבי הורביץ מספר על הוריו, הרב אלי ודינה הורביץ בטקס יום הזיכרון בהושעיה - תשפ״ג 2023

קלפים מחייהם של הרב אלי ודינה הורביץ הי״ד

הייתי טיפוס מרדן, שנאתי מסגרות וניסיתי לפרוץ אותם בכל דרך

פרט וכלל בכיתה - או ״מה זה משנה למישהו...״

תחביב נעורי היה גידול פרחים, עסקתי בחשיפת מכמני עמק החולה הפוריה, ולא אשכח את אותו בוקר קיצי

הצורך הדחוף ביותר של זמננו הוא חינוך והחינוך מתחיל באברהם אבינו וברוחו השוכנת בחברון

פצעי בגרות

היעלבות ההורים מילדיהם - מהניסיון שלי זה יכול לקחת יום שלם ואפילו יותר

אני עמדתי קרוב אליה וקיבלתי ממנה מכות. היא בעטה בי.

אבא ואמא שהיו גאים בנו על איך שאנחנו! שהאמינו בכוחות הנפש הטמונים בנו – באמת.

״אני לא מאמינה! אני לא מאמינה!״ ואז צבי התעורר משנתו ושאל בדאגה ״אמא, מה קרה? מה קרה?״

הרב אלי בנה את המהלכים שלו לבנה אחרי לבנה בצעדים איטיים

דינה ליטפה ברוך את ראש תלמידתה אשר סירבה להינתק ממנה ואשר קול בכייה הגיע עד לאוזנינו. דממה שררה

המורה דינה שלי עומלת על הדרך והיא גבוה ואצילית ומבטה רואה מה שלפנים ומה שהיה ומה שלעומק

מעיין, אני בגן עדן... וחושבת עלייך. אוהבת דינה

איפה אבא?

מה מתפלל השם עכשיו, כשאנו מתפללים על הגשם?

ואז הלל יוצא מהמקלחת וניגש בנחת אל אותו יהודי... יוסי, עוף מהכיתה עכשיו!"

הילדים יצאו להפסקה. לא חולפות חמש דקות ואני שומע צרחות אימה נוראיות. אני רץ החוצה ומגלה לחרדתי

בעלי פרץ בצחוק ואמר: "על מה את מדברת? יש רק דרך אחת לגשת לנושא גיל ההתבגרות - תפילה, רק תפילה והרבה

שמעתי לפתע צרחות נוראיות מחדרה של בתי, לא היה לי ספק לרגע שמחבל חדר לתוך הדירה, תפסתי בידי סכין מטבח

הרב אלי השכיל בנועם הליכות ובעומק שכלי והבנה נפשית, להאיר את התורה והאמונה באור יותר אמיתי וחודר

לא יכולה לעבור אפילו יום אחד בלי אלי

באיזה רשות מעין לא היתה באולפנה?