קלפים מחייהם של הרב אלי ודינה הורביץ הי״ד

לקט מכתבים, הקלטות שיעורים וסיפורים

אני מתלבטת אם לשאול אותך. האם חוצפה מצדי...?

את מטרת השיעור לתלמיד פסנתר, אני מחלקת לארבע: תיאוריה, טכניקה, הבעה ורפרטואר

דינה היתה כולה שירה, היא היתה כולה מנגינה, מנגינה אחת גדולה שלא תיגמר לעולם.

אני מוצא את עצמי שאני יושב ומדבר איתה כבר שעה שלמה רק על הביטלס, רק על ביטלס ואנחנו מוצאים קודש בחול

באמצע השיעור דינה אמרה ״אני לא יכולה יותר עם המוסיקה הזאת היא מנגנת את בטהובן והיא עושה טעות״

פתאום זה נהיה עולם שלם וחי והייתי נשבית בקסם המנגינה והסיפור והדמויות והעלילה ולא יכולתי להפסיק לנגן

דינה היתה כולה שירה, היא היתה כולה מנגינה, מנגינה אחת גדולה שלא תיגמר לעולם.

אינטרוספקציה - התבוננות פנימית

רוקדת בסלון לצלילי המנגינה ואחר כך מתארת במילים ציוריות את המנגינה. את הנחלים הזורמים, הניצנים...

חוט של חסד היה משוך על פני הקשר החברי הטוב הזה. איזו מנגינה, נעימה מרגיעה, היתה מתנגנת לה ברקע

ואז היא שאלה ״איזה קיבוץ? איזה קיבוץ?״ בטון של סקרנות ובעיניים מתעניינות, אז אמרתי ״חולתה״

הייתי נכנסת אל הבית בלי לדפוק. הרבה אנשים הרגישו חופשי להיכנס ותמיד היו בבית אורחים.

הצעקות בבית משפחת הורביץ

גם היום אני יכולה לערוך סיור וירטואלי בבית ההוא... היא היתה מורה לפסנתר, ואני זוכרת את עצמי מקשיבה